כל מה שצריך זה קצת סבלנות, הרבה סקרנות, אמונה פנימית שאצליח ושאני בדרך, וגם יש צורך בהדרכה טובה שמפשטת את הטכניקה ומסבירה את "התנהגותם" של כלי הציור השונים.
וכמו גם את מהותו של הציור והפריסה של כל סוגי הביטוי והאפשרויות לציור.

לימוד הציור בדרך כלל מתחילים מידיעת לימוד עולם הרישום

קורס רישום טכניקת הרישום הינה באמצעות עפרונות גרפיט, עפרונות צבעוניים, פחם (פחם סינטטי ופחם עץ). הרישום היא טכניקה מיוחדת במינה.
ברובה היא מבטאת את הקו האישי של כל אחד/ת, כמו שישנה האיכות הגרפולוגית.
באמצעות הרישום ניתן להגיע ליצירות ריאליסטיות, ביקר על נייר ובריסטולים, וגם על משטחים גדולים. 

אז האם ניתן ללמוד ציור?
תישאלו בטח אם אפשר לצאת גם צייר/ת מקצועי/ת?  
התשובה היא בטח! 

דבר ראשון, מתחילים ללמוד אודות הטכניקות ניתן ללמד שלב שלב כיצד לעבוד עם כלי הציור השונים, ללמוד כיצד הם "עובדים", לדעת לשלוט ביכולות שהם מאפשרים, ובכך לבנות ביטחון בתוכנו להתנסות עם אפשרויות העבודה ובשילוב החומרים ביניהם.
כשנכיר את האמצעים ליצירה: סוגי ניירות, קנווס, משחת עיצוב לשילוב עם צבעי אקריליק, להכיר את מהותם ואיכותם של צבעי השמן, להכיר אפשרויות מגוונות לעבודה עם  המכחולים השונים, ליצור מעברים עדינים, הצללות, עומק וטקסטורות שונות, אז נוכל להרגיש גם שיש בתוכנו אמונה בעצמנו עם ביטחון להתחיל לפתח שפה אישית. ממש כך, כמו שאומרים "טביעת האצבע של האמן" או "הסגנון האישי שלו".

כל זה ניתן ללמוד ולפתח בהדרגה. דרושה גם הבנה, ולא רק טכנית כמובן. ההבנה של מהויות הציור, הרישום והצבע.  בכדי ללמוד ציור ולהתקדם, מה שחשוב היא הסבלנות, הפחתת הביקורת העצמית (בייחוד בהתחלה כשהתוצאות פחות משביעות רצוננו או מותאמות לדמיוננו לגבי התוצאה). 
בהמשך הלימוד, נוכל להתקדם וללמוד את עולם הצבע: גלגל הצבעים ומשפחות הצבעים עם הקישורים והערבובים בניהם.
החלומות שלנו בחיים נועדו להיות מוגשמים, ואין שום סיבה שבגללה אתם צריכים לוותר על חלום הציור שלכם, כי אם אתם יכולים ללמוד את זה אז למה לא?  

קורס ציור : תמיד הייתה לכם קנאה לאנשים שיודעים לצייר?
התחום הזה תמיד משך אתכם והייתם רוצים גם אתם לדעת איך לצייר בצורה יפה?
אם כך, אתם בוודאי תוהים האם זה כישרון מולד או משהו שאפשר ללמוד. כל אחד יוכל ללמוד לצייר, כך שזה יכול לקרות גם לכם. זה עניין של רצון. 

נכון שיש מה שאנו קוראים לו "כשרון" ,וזוהי מתנת אלוהים לאדם, שנולד כשהחסמים היצירתיים לא קיימים כמו אצל אחרים (מוזמנים/ות לקרוא את המאמר שכתבתי על "מהי יצירתיות וכיצד ניתן לפתח יצירתיות").

 בקורסי הציור המתקיימים ב"סטודיו ליריקה", קורסי ציור למתחילים,  ניתן ללמוד וליישם את עקרונות הציור צעד צעד, בהנחיה אישית, בכדי לעבור שלבי התפתחות והתמקצעות. 
כל משתתף ומשתתפת יתרגלו את טכניקה כזו או אחרת, כמעט בכל מפגש, ולאחר מכן יכנס לעבודה פרטנית בהנחיה שלי, המותאמת לפי תחום העניין, הרמה והיכולת של כל אחד באופן אישי. 

כיצד להיות צייר מקצועי?

כל אחד יכול לצייר, גם אם נקודת המוצא שלכם מתחילה ומסתיימת במשפט “אני לא יודעת לצייר” או “הלוואי וידעתי איך לצייר”.

ישנם סגנונות ציור רבים ואפשרויות להביע את עצמך, כך שהסיכוי שלא תמצא את הנישה שלך הוא די נמוך, כל עוד תזכרו לא לחשוב או להגדיר במונחים של “אני מצייר טוב” או “אני מצייר לא טוב”.

זה לא אומר שזה לא דורש טכניקה מסוימת ואימון. יש ללמוד מה זו פרופורציה, קומפוזיציה, טונאליות, עקרונות יצירת פרספקטיבה, למידת הטונים,  דרגות כהויות ובהירויות, להבין למה חשוב בציור מימדי האור והצל, איך ליצור אשליית תלת מימד (עומק), אלה חלק מהדברים שכדאי ללמוד כדי להגיע לרמה מסוימת.                              ציור יכול להיות שער לעולם שלם. ציירים כמו ליאונרדו דה-וינצ'י, פיקסו, ון-גוך ורמברנט, סלבאדור דאלי ועוד רבים אחרים, התחילו כולם מציורים פשוטים, וגם הושפעו והעתיקו מציורים של אחרים כדי ללמוד מתוך החיקוי.
כך שאין לאף אחד במה להתבייש.                  
הציור יכול להוות תחביב, אך אם אתם כישרוניים תוכלו גם להתפרנס מכך לא רע.                                               הציור יכול להעניק תחושה מדהימה של הצלחה, ואף התעלות רוחנית, בין אם אתם מומחים אשר מסוגלים להפיק ציורים מדהימים ובין אם אתם מתקשים לצייר פנים, גוף אדם, נופים או אגרטל פרחים.
כי את כל אילו ניתן ללמוד. רק סבלנות, אהה, והתמדה ועקביות.

הפוסט האם כל אחד יכול לצייר? הופיע לראשונה ב-ליריקה - סדנאות ציור.

"כִּי הִנֵּה כַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר, בִּרְצוֹתוֹ מַרְחִיב וּבִרְצוֹתוֹ מְקַצֵּר. כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ חֶסֶד נוֹצֵר, לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר",     (מתוך פיוט תפילה מהמאה ה-12)

המילה "חֹמֵר" משמעה במקרא סוג מסוים של עפר, אדמה דביקה בצבע אדום-חום (בערבית "חָמְרַה" משמעה אדומה) שתכונה אופיינית לה היא שאינה חדירה למים.
חלה הרחבה עצומה במשמעות המילה חֹמֵר, בין שמקורו מהטבע, כעפר וכעץ וכצמר וכפשטן, ובין שמקורו בתעשייה, כמתכת וכנייר וכזכוכית וכפלסטיק. 

המילה "חומר" מתייחסת לעולם הגשמי המקיף אותנו: עולם הנתפס באמצעות החושים. החומרים מבקשים מגע. כל החומרים נקלטים באמצעות החושים ולכל חומר גשמי איכויות פיזיקליות וכימיות ייחודיות.
על פי הגישה האלכימית וניסיונם הקונקרטי של אמנים, כל חומר משקף רוחניות המיוחדת לו.
אלכימיה עוסקת בגלגולי החומר המשתנה והמתחדש ובשינויים שחלים בו מהמצב הבראשיתי רב-הניגודים עד למצב של אינטגרציה ושלמות. האלכימאים שאפו לגלות את חומרי היסוד, או את חומר היסוד הבסיסי של ההתהוות, של תהליכי החיים.
משם ניתן להגיע לאלכימיה רוחנית, לטרנספורמציה פנימית. 

רישומים, ציורים, פסלים, צילום וכל צורה של אמנות ויזואלית שאנחנו עושים מכילים סמלים שקשורים למי שאנחנו. הסמלים שבהם אנו משתמשים, אם אנחנו מתכוונים לזה או לא, מספרים לנו על עצמנו, על האישיות שלנו, על הרקע האישי שלנו, על הרקע התרבותי והמשפחתי שלנו , על הזיכרונות שלנו.
לכל אחד יש את הדרך הייחודית שלו להתבטא.

כשחסרות לנו מילים לספר את מה שאנחנו רוצים לספר – דימויים יכולים לעזור לנו לעשות זאת. אנשים מגיעים לעיתים ליצור כשהם לא יכולים לעבד שינוי בחייהם ולא מצליחים למצוא את המילים, אם לאבדן שחוו, טראומה או משבר, והם מתקשים למצוא מילים לתאר את שעובר בתוכם. הכלי האמנותי יכול לסייע להם להביע את עצמם איפה שהמילים נכשלות.

תהליך של תרפיה באמנות לטרנספורמציה פנימית

באמנות החומרים הם שפה. שפת החומר היא ערוץ תקשורת, בין עצמנו לפנימיותינו ובין עצמנו לאנשים והמציאות מחוצה לנו.   

עפרונות ציור, פחם, גירים שמנוניים, צבעי אקריליק, צבעים מן הטבע ועוד – בחומרים אלה ועוד רבים נוספים השתמשו אמנים לאורך ההיסטוריה.
אמנים משתמשים בצבע ובחומר ליצירת דמויות של העולם כפי שהם רואים אותו. בתחילה הם ציירו על קירות מערות תוך שימוש בחומרים הבסיסיים ביותר, וכיום אמנים יכולים לבחור בחומרים שונים ובטכניקות שונות כדי להביע את הרעיונות ואת התחושות שלהם.

קבלת השראה (מוזה) המאפשרת לנו ליצור בעצמנו, לברוא יצירת אמנות, מביאה איתה התעלות רוחנית בתוכנו.   ושאלת המיליון: מהי יצירת אמנות? כזו שמחוללת שינוי ומעלה תובנות להתפתחות של ייעוד אישי?                       אז בעצם יצירת אמנות, על כל סוגיה, אמורה להיות אותו חיבור, מיזוג, הכלאה, בעיקר בין 2 מרכיבים: שכל ורגש.   הביטוי של רעיון שהוא מופשט, פילוסופי, תפיסתי/מילולי המייצג תבנית מחשבתית, או חיבור בין חומרים, אובייקטים – לתפיסה צורנית ויזואלית חדשה, הוא היצירה.
משמעותי מאוד שהחיבור יהיה  מקורי ושיהיה מאחוריו קונספט, רעיון (נפשי/אישי, חברתי/פוליטי, רוחני/פילוסופי).   יצירה יכולה להתבטא בחיבור מוסיקלי, בכתיבת סיפורים, שירה, בסידור פרחים, בתרגול אומנויות לחימה, בבישול, בעיצוב הבית, באדריכלות, בעשיית סרטים.

יצירה הינה תקשורת, קודם כל תקשורת בין האדם שיוצר עם הפנימיות שלו, עם התת מודע שלו. אחר כך מדובר על תקשורת על האנשים מחוצה לו, עם "העולם", כשהמוטיבים והסמלים והצורות ביצירה שלו, מתקשרים על בסיס ידע ריגשי, מנטלי ושכלי משותף.

האפשרויות הטמונות בתהליך היצירה עם חומרי אמנות שונים:

בעבודה עם חומרים רטובים, למשל צבעי אקריליק, צבעי אקוורל, צבעי שמן וכדומה, יש פעולות חוזרות ונשנות, למשל טבילת המכחול במים, לקיחת צבע מפלטה וניגוב במטלית.
מעין טקס זה מהווה עבור היוצר עוגן למציאת קצב פנימי, כמו גם מסגרת שמקנה ביטחון עצמי, ארגון, סדר וקביעת גבולות, ומתוך כך לעבודה רגשית עמוקה יותר. 

בעבודה עם צבעים שונים ותכונותיהם, כגון נזילות הצבע על גבי הציור, ייתכנו מצבים בלתי נשלטים ומתוכננים אחרים. דבר זה יכול ליצור מגוון של רגשות אצל היוצר, בין רגשות שליליים (חרדה, חוסר שליטה ואי נעימות) לרגשות חיוביים (שמחה לגילויים חדשים, סקרנות ועוצמה).
מגוון ביטויי הרגש בעבודה עם צבעי אמנות משפר את יכולת ההגמשה.

טווח האפשרויות הרחב שטומן בתוכו החמר, מעבודה נמרצת ועד עבודה עדינה, מזמן מנעד רגשות רחב שעשויים לעלות בתהליך העבודה איתו.
לישת החמר, המגע, הפיסול, בדיקת החמר – הן פעולות חושניות, המחזירות את היוצר לחוויות הראשוניות שלו. החומר מאפשר שליטה ואיבוד שליטה, מזמין ריכוז, מדיטציה ותחושת שלווה פנימית.

בכל תחומי האמנות, דרך המעברים שבין העבודה על הפרטים הקטנים להתייחסות לכלל היצירה, מתרחבת תפיסת פרופורציות ההתבוננות על החיים.
אופן עבודה זה מפתח את הפעילות הסינכרונית בין אונת מוח ימין לאונת מוח שמאל.

באמנות המאה העשרים אמנים החלו להציג את החומרים שמהם היצירה ואמנות נוצרים.
כבר ב-1915 צירף פבלו פיקאסו גרוטאות קרש וחוטים לאסמבלאז'ים שלו וב-1951 יצר את פסל הבבונים (אם ובנה) ממכוניות צעצוע ושברי קרמיקה.
ה-Ready-Mad של מרסל דושאן החדיר לחומרי האמנות, מאז 1913, הפתעות כמו "גלגל אופניים", "מתקן לבקבוקים" ועוד.

שפת הדימוי והסמל

שפת הציור והאמנות הינה שפת הדימוי והסמל. שפת האמן היה שפה של פיתוי, תשוקה, שפה של הוויה מתוך חוויה. ליצור זה לעשות קסם.                       

אנחנו מתרפאים כשאנחנו יוצרים, כשישנו תהליך שאנו שואבים מתוכנו את האסוציאציות, ההקשרים, הזיכרונות, הרגשות, הדמיון והרעיונות – שעוברים טרנספורמציה.
היצירתיות גם יוצרת פיצוי על מצב של אי ודאות קיומית. בתוך תהליך של יצירה אנחנו יכולים ליצור מיזוג, פיוס, שילוב וחיבור-  בין הנפש האלוהית שבתוכנו לנפש הבהמית (של הגוף והאינסטינקטים). 

האפשרויות הטמונות בתהליך היצירה הן רבות, בין היתר, ביטוי אישי, פיתוח העצמי ויצירת שינוי.
דרך תהליך הצירה של נוכל לגלות את השמחה בתוכנו, את החדווה בעשיית יצירתנו.
נבין ונרגיש את חשיבותו של התהליך עצמו הרבה יותר מהתוצר הסופי.

הפוסט שינוי פנימי דרך יצירה הופיע לראשונה ב-ליריקה - סדנאות ציור.

"צורה זו של היפנוזה קולנועית נובעת מהחשיכה של אולם הקולנוע, המראות המתחלפים במהירות, האורות ותנועות המצלמה, המחלישים את האינטליגנציה הביקורתית של הצופה, מרתקים אותו ומשתלטים עליו" (אמר הבמאי הספרדי לואיס בוניואל).
הצפייה בסרט קולנוע הוא כמו מעין צפייה במימד שלחלום,  כשההשתתפות  היא פאסיבית מבחינת הצופה, בדומה לרוב המצבים בחלומות שלנו.

בשנותיה הראשונות של המאה ה-20, הקולנוע הסוריאליסטי התפתח תוך כדי מיזוג עם הזרם הסוריאליסטי בציור, בשירה ובספרות. הוא מתאפיין בעיקר במוטיבים אפלים, מורבידיים (הקשורים לעיסוק במוות), זוועתיים, משוסעים.
מטרת הקולנוע הסוריאליסטי כמו בציור, היה ליצור הלם, אבסורד ואי- רציונאליות, עם שימוש מוגבר בסמלים, בעיקר בסימבוליות בהשראת תורתו של זיגמונד פרויד.

בשנות ה-20 של המאה ה-20 הציור או הקולנוע סוריאליסטי לא עוסק בנשגב או באלוהי – כיוון שההשפעות של מלחמת העולם הראשונה, ומאוחר יותר עליית הנאציזם, נתנו את חותמם.   

 עבור בימאים ואמני צילום בתחילת דרכם, הייתה סקרנות עצומה להתנסות בעולם קסום של "תמונות בתנועה" והאפשרות לספר סיפור עבור הצופים הייתה חדשה, מרתקת ועמוקה.  

הסוריאליזם יצר תמונות מצוירות וצילומים- מתוך קולנוע של חלום: 

סלוואדור דאלי התייחס לחלום כאל תרחיש של קולנוע. השימוש בוויזואליה של החלומות שלנו, הוא מעין סרט שבו אנו, נפשינו, הכרתנו ורוחנו בשינה, יוצרים את התסריט, הבימוי והמשחק, ובוחרים את שחקנים כשאנו בתפקיד ראשי.  סלבאדור דאלי חקר, הושפע והשתמש רבות בסמלים ובדימויים שפרויד כתב עליהם בספריו "פשר החלומות", בשנות ה-30 של המאה ה-20.

דאלי צייר באופן ריאליסטי (מדוייק) דימויים סוריאליסטים, והצהיר שהתכוון ליצור עולם לא מציאותי חלומי, אבל משכנע עד כדי שהצופים בציור ירגישו את החוויה כאילו הם פנימה, בתוך חלום. דאלי המציא את "שיטת הפראנויה הביקורתית" היוצרת תעתועי עין ודו משמעות.
זוהי עוד טכניקה ליצירת עולם סוריאליסטי, בנוסף לציור מרחב אינסופי לא ברור ומסתורי, ציור סמלים שמייצגים חוקים פיסיקאליים מעוותים ו"לא הגיוניים" (מטאפיזיקה) וההתייחסות לזמן, שאינו מוחלט אלא נזיל, משתנה ואולי חסר משמעות (כיוון שהוא המצאה אנושית).

התיאור הציורי של מרחב אינסופי ולא מוגדר והעיסוק בזמן, הם הנגיעה של דאלי במימד הרביעי ובעל טבעי עבור בני אנוש. 
דאלי ביקש ליצור באמנות שלו תמונת אשליה של תפיסת מציאות אחרת, לא מהעולם הפיזי המציאותי שאנחנו מכירים ו"מסכימים" עליו.

על חלום

העיסוק בחלום יוביל אותנו באופן ישיר לציורים מעל למציאות (סו-ריאל), לעולם של סיוטים, של אופל, של חרדות ופארנויות, של מחלות נפש, של טקסים ושמאניזם, של הזיות, תעתועי עין, טראנצדנטאליות וערבוב עם המציאות. העיסוק בחלום יקשר אותנו כיום לסרטים העוסקים בפנטזיה, מדע בדיוני, ובמשחקי מחשב (video games) ומציאות מדומה (סימולציה).     

במאגר התת מודע שלנו מצוי יותר מ- 90% מהמידע שניקלט במוח בזמן ערות, ומחוויות ההתנהלות היומיומית שלנו.

האנושות יצרה קשר בין התת מודע לקבלת מסרים מעולמות עליונים, לתפיסת רב מימדיות ולמציאויות שונות בו זמנית, המתרחשים בתודעה.

ישנם מצבים של חלום בתוך חלום, ותודעה קוונטית שתופסת כמה מציאויות באופן מקביל.  כיום יש לרשותו של עולם הקולנוע טכנולוגיה חדשנית ונפלאה לגרום לצופים להיכנס יותר ויותר לעולם מדומיין, למציאות מדומה, כשרוב החושים מעורבים ומנגנוני התעוררות הרגש עולים לדרגות ריגוש חדשות.

כיום הטכנולוגיה המפותחת עם תוכנות מתקדמות לעריכת סרטים, מאפשרת לחבר באופן מופלא ולמזג תמונה, ציור, עם השינויים ו"הפכת חיים" שיכולים להכניס את הצופים לתוך הציורים: כמו בסרטים "Loving Vincent""   , "Frida .

פרידה קאלו חוותה כאב מתמשך (לאחר מחלת פוליו בגיל צעיר ותאונת דרכים קשה בגיל ,15 כשמוט ברזל פילח את גופה, מהאגן ולאורך כל עמוד השידרה) ללא יכולת להביא ילדים לעולם והתמודדות עם בגידותיו של בעלה דייגו ריויירה.

הצייר הפלמי היוצא דופן,  מהמאה ה- 15   הירונימוס בוש (Hieronymus Bosch) תיאר את המראות הסוריאליסטים בין היתר בעבודתו המפורסמת  "גן התענוגות הארציים "שהוזמנה על ידי הכנסייה. 

העיסוק בהיבטים של "התעוררות" האדם, היטהרות מחטאים והתקרבותו לאלוהים והפיכתו  לעל-אדם, לבנו של האלוהים (היבטים מיסטיים) מול תיאורי מצבים בגיהינום שמתוארים גם אצל דנטה ובציוריו של בוש, כתרחישים מעולמות אחרים, לא אנושיים,  שהשפיעו רבות על קבוצת הסוריאליסטים בתחילת המאה ה-20, בנוסף לפסיכואנליזה, לתת מודע (הפראי, הבלתי מוסרי, לא צפוי והלא מרוסן) ולתורת החלומות של פרויד.

"מטרופוליס" הוא סרט שנעשה בהשפעת הזרם האקספרסיוניזם הגרמני, זהו סרט אילם בשחור לבן,  עם תקציב ענק כשהצהרתו  הבמאי הייתה ליצור סרט בדיוני שכמוהו טרם נעשה!

הסרט מושפע בעיצובו הארכיטקטוני, מהפוטוריזם האיטלקי שהחל עם מניפסט הקבוצה ב- 1909.
הפוטוריזם זהו זרם באמנות של תחילת המאה ה-20, שהוביל אחריו את תנועת הדאדא בפאריס . 

החיבור לרעיון החלום נמצא בסרט מטרופוליס בעצם הניסיון ליצור עיר עתידנית – אוטופית, בהשראת ההתפתחות הטכנולוגית בתחילת המאה ה-20, המצאות ופיתוחי מכונות (מכוניות, מטוסים, רכבות, ומכונות מלחמה) והגדלת התיעוש בעיר. 
ההשראה לעיצוב העיר העתידנית נלקחה מציורים של הפוטוריסטים האיטלקים.

סרט המטריקס

הסרט "מטריקס" (Matrix) 1999 ביימו האחים וורשובסקי עוסק בחלום שעל האנושות להתעורר ממנו.    במתמטיקה= מטריצה (נוסחה).
זהו סרט מדע בדיוני שעוסק בחקר התודעה האנושית. הסרט גם מושפע ממיסטיקה נוצרית  (טריניטי), מבודהיזם וקבלה ועוסק בגאולה (ניאו הוא "האחד" הנבחר).
הדמות בשם מורפיוס, הינו אל החלומות, במיתולוגיה היוונית.
הסרט מתאר את החיפוש של הגיבור אחר הגאולה, השחרור מהתוכנה בעזרת גילוי הצופן, המטריצה שהיא המפתח לגאולה וניתוק מהשעבוד לתוכנה. בסרט, להבדיל מהתפיסה הסוריאליסטית, ישנו כאן חלום בתוך חלום, או יותר נכון תוכנת מחשב בתוך מציאות רחבה יותר, שהיא האמת.

וכמו שאפלטון כתב על "משל המערה והצללים" כך גם הסרט מתאר רצון להימלטות מהאשלייה, מהסימולציה של תוכנת המחשב שאנו השחקים שבתוכו, מבלי לדעת.

עלילת סרטי "מטריקס" מתארת את ניאו בתחילה כעובד היי טק שחי "חיים כפולים", כהגדרת אחד הסוכנים כאשר אלו תופסים את ניאו.
במהלך היום ניאו חי את חייו האפורים כעובד מהשורה בחברה הגדולה בה הוא מועסק. במהלך הלילה, לעומת זאת, ניאו משמש כהאקר ומבצע מספר רב של עבירות בתחום המחשבים.

בסרט המטריקס מתקיימת מלחמה נגד מכונות חכמות, בני האדם משמשים כמקור אנרגיה למכונות. 
בני האדם המשועבדים למכונות כלואים בתוך תוכנה בשם "המטריקס" שמדמה את המציאות, כפי שהייתה לקראת סוף המאה ה-20.

על פעולת המטריקס שומרים "סוכנים", תוכנות חכמות שיכולות לכופף את חוקי המטריקס, ותפקידן להגן עליה מפני בני אדם מורדים, כאלו אשר התעוררו והחלו להילחם במכונות בעולם החיצוני והממוחשב.

בקרב בני האדם המורדים ישנה נבואה שיום אחד יופיע "האחד" – אדם שיכול לעקוף את חוקי המציאות המדומה במטריקס ולשנות את קוד התוכנה. כך, במציאות המדומה, ייראה כאילו הוא מחולל נסים. לפי הנבואה, אדם זה יביא לסוף המלחמה בין האדם למכונה.

הסרט התחלה

הסרט "התחלה" (Inception)  הינו מז'אנר המדע הבדיוני העכשווי. דומיניק "דום" קוב (ליאונרדו דיקפריו) הוא שודד מסוג מיוחד.
הוא מנהיג כנופיה החודרת לתודעתם של אנשים בזמן שהם חולמים, בכדי לגנוב מהם את סודותיהם הכמוסים. הפעולה דורשת חיבור של הקורבן המורדם והשודדים למכשיר המאפשר להם לחוות חלום משותף (כמו במשחקי מחשב מרובי משתתפים).   

עולם החלום המוצג אינו בנוסח של "עבודת החלום" הפרוידיאנית, אלא המתכונת היא של "חלימה מודעת" (Lucid dream) שהוא "חלום צלול" המאפשרת לשודדים לפעול באופן מודע ולתמרן (במגבלות המוצגות בסרט) את סביבת החלום.
מתכונת זו מאפשרת להם לפעול בתוך מסגרת זמן וחלל שונה באופן קיצוני מהמציאות "החיצונית".
לא מדובר בסרט על חלום המעוצב בדומה לציור של דאלי אלא כזה השואב השראה מהדיוק המתמטי של האמן המוכשר אֶשֶר (Maurits Cornelis Escher).

סביבת החלום המתגלה בסרט מעוצבת על-ידי ארכיטקט המעצב עולם של חלום כמבוך רחב ממדים שבו נעים השודדים והקורבן. תחבולת המפתח היא לעצב עולמות כפולים – חלום בתוך חלום, מניפולציה מורכבת שבה "התעוררותו" של החולם היא לתוך חלום נוסף.

הפוסט קולנוע וציור- חלום של סיפור אהבה סוריאליסטי הופיע לראשונה ב-ליריקה - סדנאות ציור.

לצייר עם האונה הימנית במוח

האונה הימנית מכילה בתוכה את הפוטנציאל הגדול ליצירתיות, לאינטואיציה גדולה, לדמיון פורה ולהמצאות, לרגשות של אהבה לבריאה ואף לתחושות חופש פנימי. האונה הימנית מאפשרת לנו לגלות את כוחות הריפוי בתוכינו ה שנקרא "לצייר עם האונה הימנית במוח".

רוב חיינו ובמהלך היומיום שלנו, אנחנו משתמשים בתפקודים, ביכולות ובמידע שבאונה שמאל. בכדי שנתאזן, מוצעות לכם טכניקות לתרגל ולפתח את האונה הימנית:
*התחילו לצייר עם האונה הימנית במוח מופשט ביד הנגדית (החלשה) לפחות 5 דקות -ותוך כדי הוציאו לשון במשך 12 שניות- זו תיהיה "חגיגת" צבעים וצורות.
* עשו העתקה של תמונה הפוכה. 
*תיצרו עבודה אינטואיטיבית (ציור, פסל, טקסט) מתוך 4-5 מילים אקראיות שכתבתם "ללא קשר"  בניהן.
*תציירו 5 דקות בעניים עצומות וכשפוקחים עיניים להמשיך ספונטני עוד 10 דקות, תוך כדי לשנות את הדף מאופקי לאנכי ולאחר כמה דקות חזרה.
*לצייר חצי ציור שמח, חצי ציור עצוב ולאחר מכן, ליצור קשרים בין שני החלקים.
*ציור של 3 דקות "כאוס", אחר כך 3 דקות "סדר", ושוב כך, פעמיים.
*שבו למדיטציה קצרה עבור פיתוח היצירתיות.
* תרגיל באינטואיציה – עצמו את ענייכם, נשמו נשימות בטן עמוקות והיכנסו למצב של הרפיה. קראו לאינטואיציה שלכם ובקשו ממנה שתראה לך סמל או צורה כלשהי אשר תוכל להועיל בהמשך הדרך.
התבוננו היטב במבנה של הצורה הזו, בגווניה, בגודלה וחושי את השפעתה עלייכם.
הישארו זמן מה עם הצורה הזו, געו בה, אמצו אותה אליכם.
פקחו את עיניכם.  ציירו את הצורה ותלו אותה במקום שבו תוכלו לראותה לעיתים קרובות.

מה צריך כדי להתחיל ליצור עם האונה הימנית של המוח

קנו חבילת עפרונות צבעוניים+ פנקס שרבוטים.   שימו לידכם את פנקס השרבוטים שלכם ובזמן שאתם שומעים מוסיקה, ציירו או כתבו רעיונות העולים בדעתכם תוך כדי ההאזנה למוסיקה.

אספו דברים מפח המחזור שלכם, שלבו אותם יחד וצרו פסל מופשט. השתמשו בדבק חם או בכמות גדולה של נייר דבק כדי להחזיק הכול ביחד. אפשר לעשות זאת גם עם בני משפחה/עמיתים לעבודה/בני זוג.

חפשו מילה במילון ועיינו גם בהגדרה של המילה שלפניה, ושל זו שאחריה. חברו סיפור קצר, שבו יופיעו שלושת המילים. תוכלו לכתוב טקסט אינטואיטיבי.

אות הראשונה של שמכם-  מצאו דבר אחד המתחיל באות הראשונה של שמכם ודבר אחר המתחיל באות הראשונה של שם המשפחה שלכם. חברו ביניהם כדי ליצור דבר חדש, לדוגמה: תפוח ל ”תמר”+ בגד ל ”ברק” וביחד: בגד בצורת תפוח, וציירו זאת.

ציירו דבר מה המונח על שולחנכם כגון שדכן, מבלי להסתכל על היד שלכם, וזאת במשך 5 דקות. כסו את ידכם ואת הציור בנייר טואלט. כשתסיימו, הורידו את המגבת, ותופתעו מאוד מהתוצאה.

בחרו שיר שאתם אוהבים ושירו אותו עם מילים אחרות.

כתבו במחברתכם משהו שאתם רוצים לפתור לפני שאתם הולכים לישון. שנו על הבעיה שלכם, ותנו ללא-מודע לעשות את העבודה. כשתתעוררו, חשבו ורשמו רעיונות במחברתכם.

התבוננו בעננים ודמיינו אותם כעצמים, כפי שעשיתם כילדים.

השאילו או קנו בחנות משחקים לילדים בצק צבעוני למשחק  ופסלו במשך 15 דקות.

שיר הייקו- קחו 5 דקות כדי לכתוב שיר בסגנון הייקו (שיר יפני בן שלוש שורות, בעל מבנה הברות 5-7-5), על היום או הלילה שעבר עליכם.

מרכיבים שונים בבישול: בפעם הבאה שתבשלו, שנו מרכיב מרכזי בתבשיל, ונסו דבר חדש.

אספו חומרים (נייר כסף, מקלוני צמר גפן, מנקי מקטרות, נייר צבעוני או פתקים נדבקים, חוט, כפתורים, נעצים וכל מיני שיירים) והדביקו אותם יחד כדי ליצור משהו. אם יש לכם ילדים קטנים, עשו זאת איתם.

שלבו טכנולוגיה חדשה מאוד עם טכנולוגיה ישנה מאוד ושחקו עם רעיונות חדשים: אובר+כרכרה, שעון אפל+שעון שמש. כתבו וציירו אותם.

ציירו אחרת- ציירו משהו מבלי להרים את העט.

נסו מסלול  חדש- לכו או סעו הביתה בדרך אחרת בכל פעם, וצלמו דברים חדשים שאתם רואים בדרך. העלו את התמונות לאינסטגרם.

תרגילי החימום היצירתיים מאפשרים חשיבה גמישה ורב ממדית. ניתן לגשת לאתגרים בעבודה עם פחות פחד ויותר משחקיות. פתיחות להתבונן בדברים בדרכים חדשות ובלתי צפויות.

האונה השמאלית שלנו היא החלק הליניארי והלוגי

האונה השמאלית שלנו היא החלק הליניארי והלוגי, השולט על עיבוד מנטאלי ואנליטי. לימוד שפה, כתיבה, מתמטיקה, וכל חשיבה תבניתית, ליניארית, שינון וזיכרון לטווח קצר, ארגון וסדר נעשית דרך מוח שמאל.   אונה זו מעבדת נתונים בצורה טורית, נתון אחר נתון בזה אחר זה ויוצרת גבולות בין "אני" ו"אתה", אני והעולם, נעה בין זיכרונות עבר והרהורי עתיד שנשענים על העבר ומחשבה נעה אחר מחשבה ללא הרף – יש לה תפיסה של התחלה וסוף!

תחרותיות, השוואתיות, סטרס, לחץ, הם פועל יוצא של אונה שמאלית המתפקדת ללא הרף וללא מנוחה. כללי מותר ואסור, צריך ולא צריך, הגנות, מעצורים, ביקורת ושיפוט הם כלי העבודה של מוח שמאל מפותח – העובד ללא הרף.

העשורים האחרונים השתייכו לאנשים מסוג מסוים שחשבו באופן מסוים – מתכנתי מחשבים שיכלו לפצח קודים, עורכי דין שיכלו לנסח חוזים במיומנות, בוגרי מנהל עסקים שאוהבים להתעסק במספרים. אולם מפתחות הממלכה עוברים לידיים אחרות. העתיד שייך לאנשים מסוג שונה לחלוטין, בעלי מחשבה שונה לחלוטין – אנשים המסוגלים ליצור, להביע אמפתיה, להבחין בדפוסים וליצור משמעות. אנשים אלו הם – אמנים, ממציאים מעצבים, מספרי סיפורים, מטפלים, מעודדים, כאלה שרואים את התמונה הכוללת.

אנו עוברים מעידן האינפורמציה, יכולות לוגיות, ליניאריות לעבר העידן התפיסתי. אפשר לכנות את השינוי הזה בשם: המעבר ממוח שמאל למוח ימין.

האונה הימנית שלנו אחראית על יצירתיות, אינטואיציות, רעיונות והמצאות, דמיון ויצירת מציאות, קליטה צילומית מהירה ומקבילה – כלומר קבלת מידע מהרבה מקורות במקביל באותו הזמן, חווה את הרגע, את ההווה וחשה אחדות עם הכל. יש לה תפיסה של הכל "כאן ועכשיו"! שמחה, שלווה, הרמוניה היא פועל יוצא של אונה ימנית מפותחת ומתפקדת.

לשני החצאים יש תפקיד כמעט בכל דבר שאנחנו עושים אולם לכל אחת תפקיד ותפקוד שונה וכל אחת פעילה יותר מהאחרת בפעילות הקשורה למיומנות שלה והאידיאל כמובן הוא שליטה, איזון וסנכרון בשתי האונות ויכולת כניסה ויציאה מכל אונה לפי בחירה ובאיזון.

בואו נתבונן לרגע על ילדים. אלו מבטאים את מה שעולה מתוכם באופן ספונטאני מבלי לחשוב איך ייראו ומה יחשבו עליהם. הם מונעים על ידי סקרנות וללא פחד ומחסומים חשיבתיים והם מלאי שמחה ואנרגיה. הם מאוד יצירתיים, האונה הימנית שלהם פתוחה ודומיננטית. 
אולם, עם הזמן לומדים הילדים את כללי המותר והאסור וה"צריך".

הלימוד הזה אומנם חיוני עבורם כדי שיוכלו לעצור ולחשוב ולתכנן וללמוד להגן על עצמם מפני העולם שבחוץ. אולם, מעטפת ההגנות של ההיגיון והחשיבה הולכות ומתעבות בהדרגה עם השנים והופכות לרוב לחומות בצורות ואנחנו גדלים להיות מבוגרים החיים בתוך חומות והגנות אשר בדרך כלל מקשות עלינו מאוד לבטא את מי שאנחנו באמת, מרחיקות אותנו מעצמנו עד כדי כך שאנו שוכחים מה נכון לנו, מה אנו אוהבים, מתרחקים מקולנו הפנימי המדריך, מתרחקים מטבענו השמח מלא החיות, הרגוע, ההרמוני והיצירתי וחיים את חיינו מתוך סטרס, לחץ, כעס, מתח, השוואתיות והמון פחד ומאמינים שזו האופציה היחידה – כלומר נתונים תחת שליטת האונה השמאלית.

Quantum speed reading (QSR) או "פיתוח הפוטנציאל הקוונטי של מוח ימין" היא טכניקה המאפשרת לילדים ולמבוגרים להתחבר לחושים הפנימיים שלהם, ליכולת לשלוף מידע בצורה קוונטית מספר מבלי לקרוא שורה אחר שורה, לזיכרון צילומי, לריכוז, לאינטואיציה, טלפתיה, ריפוי, מאפשרת לחיות ממקום של שלווה, הרמוניה ומשחק ומחברת לתחושת ביטחון והצלחה.

החזון הוא שכל ילד ומבוגר בארץ ובעולם ירכוש את הכלי הפשוט הזה ויוכל לחוות חוויית למידה קלה, משעשעת, זורמת ומפתחת הן מבחינה פיזית, רגשית מנטאלית ורוחנית.

רכישת כלי זה תאפשר תקשורת נטולת תחרות, השוואה ופחד ומלאת שמחה, פירגון ואהבה בין אדם לאדם.

על ידי גירוי מוח ימין נוצר קשר בין מוח ימין למוח שמאל, המגשר בין יכולת אנליטית ליניארית לבין יכולת יצירתית גבוהה. כך נוצר האיזון בין שמחה, הרמוניה יצירתיות ובטחון עצמי לבין היגיון והישגיות.
איזון בין המוחות גורם לקליטה ועיבוד מהירים של החומר הנלמד בנפחים גבוהים.

כבר במהלך לימוד השיטה הלומדים חווים ומדווחים על הגברת היצירתיות, ביטוי כישרונות חבויים, שיפור הקואורדינציה וחיזוק הזיכרון לטווח ארוך ובאופן כללי פיתוח מוח ימין תורם לשיפור הבריאות, התפתחות יכולת פרה – קוגניטיבי, שיפור הזיכרון, פיתוח האינטואיציה, הגשמת משאלות, שיפור תזמונים, ריכוז, יכולת דמיון, שיפור במערכות יחסים והתחשבות באחרים, תחושת יציבות ושינוי בחיים.

מאחר והכלי מפתח את היכולת לקליטת חומר בצורה קוונטית – כלומר תפיסה מקבילה ולא ליניארית הרי שהוא מאפשר למשל לקרוא ספר מבלי לפתוח אותו אלא פשוט לרפרף בדפיו.

דבר זה מאפשר כמובן לקבל אינפורמציה מכל ספר, בכל שפה.
ניתן לתפוס ויברציה של מחשבה שנובעת מהספר ולתרגמם לאינפורמציה שמביאה להבנת החומר.
הוויברציות מגיעות אלינו דרך ריח, טעם, ראייה, תחושה, צליל ומתורגמות בתוכנו לידיעה, שמאפשרת לנו לדעת תוכן, מחשבות של הכותב, דעתנו האישית ועוד.
הדבר החשוב ביותר הוא שהלמידה בדרך זו הופכת להיות הנאה, משחק ומורידה את רמת הסטרס והתחרותיות בין הילדים.

יעילות השיטה אינה באה לידי ביטוי רק בתחום הלמידה אלא מועילה בכל תחומי החיים.  ההנאה הנגרמת מצורת לימוד זו, משפיעה על כל משתתפי התרגול. הנאה זו משפיעה בצורה ישירה על רמת הסטרס ההולכת ונעלמת, על שיתוף הפעולה בין המשתתפים ועל הפירגון ההדדי.  פוטנציאל המוח בא לידי ביטוי ללא מגבלות "הפחד לא להצליח" וללא תחרותיות.

מבחינת החזון, הרי שהשיטה מאפשרת חינוך והשכלה לילדים ולמבוגרים לחלוק שפה אחת קוונטית, שפה משותפת לכולם. בשפה זו, הכול מחובר להכול, הכל קשור להכול, הכול אחד!! שפה לא מהווה כבר מכשול או גבול וכל העולם יוכל להבין זה את זה

אם כך, ניתן לסכם ולומר שהאונה הימנית שלנו היא איבר המיצג את הצד הרוחני שלנו המורכב מ"הוויה" שהיא כמו ה"אוקיינוס" והאונה השמאלית שלנו היא האיבר המשמש את המחשבה, הפעילות האקטיבית שהיא כמו הגל שעולה מן האוקיינוס הזה.

אנחנו זקוקים לשתיהן ובמיוחד לתיאום והרמוניה ביניהן כדי לחוות חיים שלמים ומאושרים באמת.

הפוסט ליצור עם האונה הימנית במוח הופיע לראשונה ב-ליריקה - סדנאות ציור.

"אנחנו משתמשים במראה כדי לראות את פנינו, ובאמנות כדי לראות את הנשמה שלנו", אמר הסופר ג'ורג' ברנרד שואו. 

בשנים האחרונות, חוקרי מוח מנסים להבין מה בדיוק באמנות נותן לנו את החוויה של "חיים גדולים יותר, שמחים יותר וגם מעניינים יותר", כפי שניסחה זאת הסופרת האמריקאית אליזבת גילברט. 

"כשקורה משהו נורא, אי אפשר לחזור אחורה, אבל האמנות אפשרה לנו ליצור תחושה של המשכיות בסיפור שלנו, לחבר את לפני ואחרי", כך מציינת סוזן מגסמן, מאוניברסיטת ג'ון הופקינס. היא חוקרת איך האמנות משפיעה על המוח שלנו, אבל יותר מזה, היא מבקשת להפוך את הידע שנצבר מהמחקרים האלה לכלים פרקטיים שייטיבו עם אחרים. לאחרונה, יצא לאור ספר שכתבה עם אייבי רוס, סגנית נשיא של חטיבת עיצוב חומרה בגוגל: Your Brain on Art: How the Arts Transform Us. 

אמנות יוצרת חוויה מתקנת לטראומות או לקונפליקטים וחוסר איזון נפשי, וגם ניתן לומר שהיא שיוצרת המשכיות לחוויה שטרם "התעכלה", היא מאפשרת פיצוי בנפש, בדומה לחלום.

נוירולוגים לאחרונה החלו לגלות התלהבות רבה

הנוירולוגים לאחרונה החלו לגלות התלהבות רבה לגבי כוחה של אמנות. הם מאמצים את תפיסה שאמנות יכולה לשנות את עולם הנוירולוגיה.  עולם המדע תמיד חקר את יסודות האסתטיקה, אבל החיבור בין אסתטיקה לנוירולוגיה תפס תאוצה מ־1999, כאשר הנוירוביולוג הבריטי סמיר זקי טבע את המונח נוירו־אסתטיקה כדי לתאר את הניסיון של חוקרי מוח למצוא את הבסיס המוחי של הערכת היופי. 

"אומנויות שונות מפעילות את המוח באופן שונה, וזו עובדה חשובה כיוון שכך אנו לומדים שהמוח האנושי הוא פלסטי כך שעל ידי פעולות מוטוריות, רגשיות ומחשבתיות באופן מכוון, ניתן  להשפיע עליו.
ישנה החוויה החושית, שהיא מאוד משמעותית למוח. מתברר שצריכת אמנות, אבל בעיקר יצירה שלה, היא אחת החוויות שמעוררות בעוצמה את החושים שלנו. כך, באמצעות האמנות, אנחנו בעצם חוקרים את החוויה החושית שלנו. במדע קוראים לזה Playful Exploration, חקר מתוך משחק. אמנות היא אחת הדרכים שבהן אנחנו בוחנים את מה שהגוף שלנו מסוגל לחוות ולעשות, ודרך הבדיקה הזאת אנחנו גם מחדדים את החושים שלנו. 

המדע מזהה שבזמן עשיית אמנות מערכת נוספת נכנסת לפעולה

המדע מזהה שבזמן עשיית אמנות מערכת נוספת שנכנסת לפעולה היא בקרה עצמית, המזוהה עם האונה הקדמית של המוח, ובאופן ספציפי יותר – קליפת המוח הקדם־מצחית (Pre frontal cortex). כדי ליצור, אנחנו מתחילים קודם כול מלדמיין תוצאה רצויה, לתכנן את הדרך אליה, לחתור ליעד ולבחון את ההבדל בין התכנון לתוצאה, כדי לשפר אותה בפעם הבאה.
היכולות הללו עשויות לעזור לנו ללמוד דברים אחרים וליצור גם בתחומים שאינם אמנותיים. ישנה תפיסה שאמנות שטובה לנפש, היא כזו שמגיעה ממקום שאין בו שיפוט עצמי.

אם נכנסנו למצב של Flow אמנותי, אנחנו מכבים את מנגנון הבקרה ומדליקים רשת אחרת במוח – רשת 'ברירת המחדל', ש'זורמת' בלי לשפוט. הרשת הזאת קשורה גם לחלומות בהקיץ, וגם זו חוויה מאוד משמעותית ומספקת. כששולחים את מערכת הביקורת העצמית לחופש, אנחנו יכולים להגיע אל המידע שנמצא בתוך התת מודע שלנו. אנחנו ביצירה נשתמש בחיבורים מוחיים שמייצגים זיכרונות או רעיונות לא מילוליים, או כאלה שאנחנו מעדיפים להדחיק ביום יום. על ידי הבעת התפקודים הלא מודעים הללו, של רגשות, מחשבות ותחושות הגוף, דרך ההבעה באמנות, אנחנו יכולים לעקוף להכיר את עצמינו ואת עולמינו הפנימי ולהעלות איכויות מודחקות מתוכנו ושמהן אנחנו נמנעים ביומיום. 

היכולת לגעת בנושאים המודחקים או הלא מילוליים הללו עשויה לתת לנו תחושה של שחרור או הקלה. לפעמים זה יכול לטעון אותנו באנרגיה, כאילו הורידו מעלינו משא כבד. ואם אנחנו יכולים כך להביע גם בפני אנשים אחרים את מה שקשה לנו להביע ביומיום, אז יכול להיווצר חיבור עמוק וחזק במיוחד בינינו לבניהם באמצעות האמנות.

מה קורה במוח כאשר צורכים אמנות של אחרים?

"בעת התבוננות על יצירות של אמנים ואמניות, מכל התקופות וגם בעת יצירה עצמית של אמנות, אנחנו מתחברים להקשרים תרבותיים רחבים, אנחנו לומדים את המיתוסים ואת תפיסות העולם של התרבות שלנו, את הקידודים, את האמונות, ואנחנו ממקמים את עצמנו ביחס אליהם. כשהאמנות עשירה ומעניינת, היא מחברת בין סמלים ורעיונות שונים בתרבות שלנו בדרך חדשה. האמנות עוזרת לנו להבין את האחר ואת עצמינו, היא גם מאפשרת ויסות חושי. לא נשכח גם את האמפתיה. מי שצורך אמנות נכנס לרגע לנעליו של האמן ומנסה לחוות את החוויה שלו, להתחבר בצורה חדשה אל מוח נוסף.
זו חוויה מרחיבה אופקים, שגם הופכת אותנו לקשובים יותר לאחרים. אמנות היא תקשורת, ביני לעצמי וביני לאחרים. אמנות כמעט תמיד מספרת סיפור. אמנות מבקשת להעביר מסר, להשפיע. 

כל מיומנות שאנחנו לומדים לשלוט בה מוסיפה לנו בריאות מוחית. זה לא אומר שאנחנו צריכים להימנע מעיסוק באמנות שאנחנו לא מיומנים בה או שרק התחלנו ללמוד איך ליצור אותה.                                                             כדי שאמנות תהיה אפקטיבית עבורנו, היא צריכה להיות בעלת עוצמה רגשית או חושית, גם אם איננה בהכרח 'יפה'.

לגבי השאלה מה יפה, יש הבדלים עצומים בין בני אדם. בדרך כלל נשפוט כולנו באופן דומה חוויות מן הטבע, כמו שקיעה, קשת בענן או מפל. אבל לגבי אמנות מעשה ידי אדם, גם אם שתינו נאמר שאותו שיר או ספר עוררו בנו חוויה משמעותית, כנראה שמה שגרם לכל אחת מאיתנו לחוויה הוא לא אותו דבר.

מחקרים מהשנים האחרונות הראו שעבור חולי דמנציה, השימוש במוזיקה, ובעיקר שירים שהמטופלים גדלו עליהם וכאשר הם עצמם משתתפים בשירה – זה אחד הכלים העיקריים "להחזיר" חולה דמנציה להיות נוכח בחדר, מזהה ומתקשר, לפחות לכמה רגעים.

ההיפוקמפוס הוא אחד האזורים הראשונים שנפגעים בסוגים שונים של דמנציה. השירה, בעצם מאפשרת להגיע לזיכרונות הללו לא מההיפוקמפוס אלא מהקורטקס האודיטורי, או מהמערכת הלימבית, הרגשית".

"האמנים, המטפלים באמנות, רופאי השיקום, כבר יודעים שנים רבות שלאמנות יש תועלת בריאותית", אומרת מגסמן. "המדענים הגיעו להבנה זו רק לאחרונה". 

הטקסט נכתב בהשראת מאמר שהתפרסם בגלובס בתאריך 14/7/23

הפוסט אמנות מרפא הופיע לראשונה ב-ליריקה - סדנאות ציור.