פוסט מודרניזם אינו רק מושג השאול מעולם האמנות אלא שמו של עידן החולש כיום על כל תחום אפשרי בחיינו. התקופה בה אנו חיים מוצפת באינספור דימויים מעולם המדיה הדיגיטלית, לוגריתמים, אמוג'ים וסמלים של אייקונים, מותגים, שלטים, מסכים ויריטואלים, כשכולם מתמזגים לכדי ויזואליזציה מתעתעת.
דימויים אלו מקיימים את המרחב סביבנו ומרפדים אותנו בגודש של תמונות מרצדות.
ריצוד מסכים מעולם הטלוויזיה, הקולנוע, המגזינים, ממסכי האייפונים, הטאבלטים ומהניידים האישיים שלנו.
שינויים מהותיים בשפת האמנות והצורך בהגדרתה במחודשת, חלו כבר במודרניזם, מעט לפני תחילת המאה ה-20, כשניצני המהפך בתפיסת המציאות הופיעו.
עם התפתחותה הטכנולוגית המואצת של האנושות עלו שאלות מוסריות, פוליטיות, פילוסופיות וקיומיות אודות האדם החברה והתרבות.
האמנות ,שהחלה כמקור של מעשה פולחן במטרה להגיע לקתרזיס, המירה את כוחה לכדי הפיכתה לסימולקרה (העתקה) של החיים עצמם.
כוח הבדיה שבאמנות הקלאסית התמוטט במודרניזם וכגודל תשוקה לחיפוש אחר אמת אבסולוטית ומשמעות לקיום האנושי, תוך השוואתו למכונה (דאדא), חלה גם אכזבה אדירה.
המעבר אל הפוסט מודרניזם התלווה ברצון לבנות אדם חדש והפוסט הומניזם (Posthuman) התגלה כזרם חדש וחשוב במקביל לאמנות הגוף הנשי, לאמנות הבשר (השמלה של ליידי גאגא) ולפרפורמנס של שנות ה-70 של המאה ה-20. העיסוק בהכלאות טכנולוגיות אל תוך גוף אורגני ויצירת אובייקט כלאיים ("המניפסט הסייבורגי") נמשך ומתבטא ביתר עוצמה באמנות העכשווית.
ההרצאות יחפשו להגדיר מיהו האדם החדש, מהו האדם השלם, המחובר לאלוהי וניזון ממידע המגיע מעולמות גבוהים, קוונטיים. היכן באמנות העכשווית ישנה האמונה במה שמקודש בחיי החומר של האדם, היכן החיפוש האמיתי, המאמין, במקודש שבלב האדם מאז בריאתו.
שפת האמנות הפוסטמודרנית שואבת את השראתה מהדיסציפלינות השונות כמו: פילוסופיה, ספרות, פסיכולוגיה, אופנה ועיצוב, קולנוע, אדריכלות, תיאטרון, מוסיקה, טכנולוגיה עכשווית, מדע ופיסיקה עכשווית וניו מדיה.
האמנים של היום, בניגוד לאמני העבר, יכולים לפעול במרחב העשייה העצמית כמעיןDJ , המשלב ומערבב סוגים של עולמות ותחומים ויוצר אסמבלאז'ים.
כיום, מרחבים דיגיטליים בעלי סנסורים ייחודיים, מגיבים לפיזיולוגיה של האדם הנכנס למרחב, כך שנוצרים חללים אדריכליים המקיימים מערכות יחסים אינטראקטיביים עם הפיזיולוגיה של הגוף האנושי.
ההרצאות יעסקו באמנות שבין תחומי הצילום, ווידיאו, פרפורמנס, מיצב, ציור, אדריכלות, קולנוע. ההרצאות, שיילוו במצגות, יעסקו בין היתר בנושאים כגון : ייצוגים טכנולוגיים באמנות העכשווית, גוף מרחב וזמן, ניו מדיה ותפיסה וירטואלית של מציאות, תרבות צריכת ההמונים, רדי מיידים, ראשיתם של מוזיאונים לאמנות, ריבוי סיפורים וגיבורים בקולנוע עכשווי, אמנות סינית עכשווית.
במהלך ההרצאות יועלו מושגים כגון: זהות, תודעה, תפיסת מציאות וראיה, קיטש, פיתוי, מציצנות, ארוטיקה, פורנוגרפיה, גוף, טכנולוגיה ומדע באמנות, סייבורג, ריבוי מימדים.
נדון בפילוסופיה איזוטרית ובידע של תורת הקבלה היהודית, כמו גם התפיסות של הוגי דעות שונים כמו אפלטון, דקארט, עמנואל קאנט, ניטשה, שפינוזה , דלז וגואטרי ואף יועלו בהקשר ליצירות אמנות טקסטים של פול סארטר, בורחס, סאראמאגו ושל כותבים עכשוויים מעולם הרוח והניו אייג'.
נבחן אמנים חשובים בינהם דושאן, לואיז בורז'ואה, מרינה אברמוביץ', אולפור, איי וויי וויי , מאוריציו קטאלן, דויד לינץ, אלמודובר, גודאר, אלטמן, , פרנק גרי.
