הקולנוע הסוריאליסטי
"צורה זו של היפנוזה קולנועית נובעת מהחשיכה של אולם הקולנוע, המראות המתחלפים במהירות, האורות ותנועות המצלמה, המחלישים את האינטליגנציה הביקורתית של הצופה, מרתקים אותו ומשתלטים עליו" (אמר הבמאי הספרדי לואיס בוניואל).
הצפייה בסרט קולנוע הוא כמו מעין צפייה במימד שלחלום, כשההשתתפות היא פאסיבית מבחינת הצופה, בדומה לרוב המצבים בחלומות שלנו.
בשנותיה הראשונות של המאה ה-20, הקולנוע הסוריאליסטי התפתח תוך כדי מיזוג עם הזרם הסוריאליסטי בציור, בשירה ובספרות. הוא מתאפיין בעיקר במוטיבים אפלים, מורבידיים (הקשורים לעיסוק במוות), זוועתיים, משוסעים.
מטרת הקולנוע הסוריאליסטי כמו בציור, היה ליצור הלם, אבסורד ואי- רציונאליות, עם שימוש מוגבר בסמלים, בעיקר בסימבוליות בהשראת תורתו של זיגמונד פרויד.
בשנות ה-20 של המאה ה-20 הציור או הקולנוע סוריאליסטי לא עוסק בנשגב או באלוהי – כיוון שההשפעות של מלחמת העולם הראשונה, ומאוחר יותר עליית הנאציזם, נתנו את חותמם.
עבור בימאים ואמני צילום בתחילת דרכם, הייתה סקרנות עצומה להתנסות בעולם קסום של "תמונות בתנועה" והאפשרות לספר סיפור עבור הצופים הייתה חדשה, מרתקת ועמוקה.
הסוריאליזם יצר תמונות מצוירות וצילומים- מתוך קולנוע של חלום:
סלוואדור דאלי התייחס לחלום כאל תרחיש של קולנוע. השימוש בוויזואליה של החלומות שלנו, הוא מעין סרט שבו אנו, נפשינו, הכרתנו ורוחנו בשינה, יוצרים את התסריט, הבימוי והמשחק, ובוחרים את שחקנים כשאנו בתפקיד ראשי. סלבאדור דאלי חקר, הושפע והשתמש רבות בסמלים ובדימויים שפרויד כתב עליהם בספריו "פשר החלומות", בשנות ה-30 של המאה ה-20.
דאלי צייר באופן ריאליסטי (מדוייק) דימויים סוריאליסטים, והצהיר שהתכוון ליצור עולם לא מציאותי חלומי, אבל משכנע עד כדי שהצופים בציור ירגישו את החוויה כאילו הם פנימה, בתוך חלום. דאלי המציא את "שיטת הפראנויה הביקורתית" היוצרת תעתועי עין ודו משמעות.
זוהי עוד טכניקה ליצירת עולם סוריאליסטי, בנוסף לציור מרחב אינסופי לא ברור ומסתורי, ציור סמלים שמייצגים חוקים פיסיקאליים מעוותים ו"לא הגיוניים" (מטאפיזיקה) וההתייחסות לזמן, שאינו מוחלט אלא נזיל, משתנה ואולי חסר משמעות (כיוון שהוא המצאה אנושית).
התיאור הציורי של מרחב אינסופי ולא מוגדר והעיסוק בזמן, הם הנגיעה של דאלי במימד הרביעי ובעל טבעי עבור בני אנוש.
דאלי ביקש ליצור באמנות שלו תמונת אשליה של תפיסת מציאות אחרת, לא מהעולם הפיזי המציאותי שאנחנו מכירים ו"מסכימים" עליו.
על חלום
העיסוק בחלום יוביל אותנו באופן ישיר לציורים מעל למציאות (סו-ריאל), לעולם של סיוטים, של אופל, של חרדות ופארנויות, של מחלות נפש, של טקסים ושמאניזם, של הזיות, תעתועי עין, טראנצדנטאליות וערבוב עם המציאות. העיסוק בחלום יקשר אותנו כיום לסרטים העוסקים בפנטזיה, מדע בדיוני, ובמשחקי מחשב (video games) ומציאות מדומה (סימולציה).
במאגר התת מודע שלנו מצוי יותר מ- 90% מהמידע שניקלט במוח בזמן ערות, ומחוויות ההתנהלות היומיומית שלנו.
האנושות יצרה קשר בין התת מודע לקבלת מסרים מעולמות עליונים, לתפיסת רב מימדיות ולמציאויות שונות בו זמנית, המתרחשים בתודעה.
ישנם מצבים של חלום בתוך חלום, ותודעה קוונטית שתופסת כמה מציאויות באופן מקביל. כיום יש לרשותו של עולם הקולנוע טכנולוגיה חדשנית ונפלאה לגרום לצופים להיכנס יותר ויותר לעולם מדומיין, למציאות מדומה, כשרוב החושים מעורבים ומנגנוני התעוררות הרגש עולים לדרגות ריגוש חדשות.
כיום הטכנולוגיה המפותחת עם תוכנות מתקדמות לעריכת סרטים, מאפשרת לחבר באופן מופלא ולמזג תמונה, ציור, עם השינויים ו"הפכת חיים" שיכולים להכניס את הצופים לתוך הציורים: כמו בסרטים "Loving Vincent"" , "Frida .
פרידה קאלו חוותה כאב מתמשך (לאחר מחלת פוליו בגיל צעיר ותאונת דרכים קשה בגיל ,15 כשמוט ברזל פילח את גופה, מהאגן ולאורך כל עמוד השידרה) ללא יכולת להביא ילדים לעולם והתמודדות עם בגידותיו של בעלה דייגו ריויירה.
הצייר הפלמי היוצא דופן, מהמאה ה- 15 הירונימוס בוש (Hieronymus Bosch) תיאר את המראות הסוריאליסטים בין היתר בעבודתו המפורסמת "גן התענוגות הארציים "שהוזמנה על ידי הכנסייה.
העיסוק בהיבטים של "התעוררות" האדם, היטהרות מחטאים והתקרבותו לאלוהים והפיכתו לעל-אדם, לבנו של האלוהים (היבטים מיסטיים) מול תיאורי מצבים בגיהינום שמתוארים גם אצל דנטה ובציוריו של בוש, כתרחישים מעולמות אחרים, לא אנושיים, שהשפיעו רבות על קבוצת הסוריאליסטים בתחילת המאה ה-20, בנוסף לפסיכואנליזה, לתת מודע (הפראי, הבלתי מוסרי, לא צפוי והלא מרוסן) ולתורת החלומות של פרויד.
"מטרופוליס" הוא סרט שנעשה בהשפעת הזרם האקספרסיוניזם הגרמני, זהו סרט אילם בשחור לבן, עם תקציב ענק כשהצהרתו הבמאי הייתה ליצור סרט בדיוני שכמוהו טרם נעשה!
הסרט מושפע בעיצובו הארכיטקטוני, מהפוטוריזם האיטלקי שהחל עם מניפסט הקבוצה ב- 1909.
הפוטוריזם זהו זרם באמנות של תחילת המאה ה-20, שהוביל אחריו את תנועת הדאדא בפאריס .
החיבור לרעיון החלום נמצא בסרט מטרופוליס בעצם הניסיון ליצור עיר עתידנית – אוטופית, בהשראת ההתפתחות הטכנולוגית בתחילת המאה ה-20, המצאות ופיתוחי מכונות (מכוניות, מטוסים, רכבות, ומכונות מלחמה) והגדלת התיעוש בעיר.
ההשראה לעיצוב העיר העתידנית נלקחה מציורים של הפוטוריסטים האיטלקים.
סרט המטריקס
הסרט "מטריקס" (Matrix) 1999 ביימו האחים וורשובסקי עוסק בחלום שעל האנושות להתעורר ממנו. במתמטיקה= מטריצה (נוסחה).
זהו סרט מדע בדיוני שעוסק בחקר התודעה האנושית. הסרט גם מושפע ממיסטיקה נוצרית (טריניטי), מבודהיזם וקבלה ועוסק בגאולה (ניאו הוא "האחד" הנבחר).
הדמות בשם מורפיוס, הינו אל החלומות, במיתולוגיה היוונית.
הסרט מתאר את החיפוש של הגיבור אחר הגאולה, השחרור מהתוכנה בעזרת גילוי הצופן, המטריצה שהיא המפתח לגאולה וניתוק מהשעבוד לתוכנה. בסרט, להבדיל מהתפיסה הסוריאליסטית, ישנו כאן חלום בתוך חלום, או יותר נכון תוכנת מחשב בתוך מציאות רחבה יותר, שהיא האמת.
וכמו שאפלטון כתב על "משל המערה והצללים" כך גם הסרט מתאר רצון להימלטות מהאשלייה, מהסימולציה של תוכנת המחשב שאנו השחקים שבתוכו, מבלי לדעת.
עלילת סרטי "מטריקס" מתארת את ניאו בתחילה כעובד היי טק שחי "חיים כפולים", כהגדרת אחד הסוכנים כאשר אלו תופסים את ניאו.
במהלך היום ניאו חי את חייו האפורים כעובד מהשורה בחברה הגדולה בה הוא מועסק. במהלך הלילה, לעומת זאת, ניאו משמש כהאקר ומבצע מספר רב של עבירות בתחום המחשבים.
בסרט המטריקס מתקיימת מלחמה נגד מכונות חכמות, בני האדם משמשים כמקור אנרגיה למכונות.
בני האדם המשועבדים למכונות כלואים בתוך תוכנה בשם "המטריקס" שמדמה את המציאות, כפי שהייתה לקראת סוף המאה ה-20.
על פעולת המטריקס שומרים "סוכנים", תוכנות חכמות שיכולות לכופף את חוקי המטריקס, ותפקידן להגן עליה מפני בני אדם מורדים, כאלו אשר התעוררו והחלו להילחם במכונות בעולם החיצוני והממוחשב.
בקרב בני האדם המורדים ישנה נבואה שיום אחד יופיע "האחד" – אדם שיכול לעקוף את חוקי המציאות המדומה במטריקס ולשנות את קוד התוכנה. כך, במציאות המדומה, ייראה כאילו הוא מחולל נסים. לפי הנבואה, אדם זה יביא לסוף המלחמה בין האדם למכונה.
הסרט התחלה
הסרט "התחלה" (Inception) הינו מז'אנר המדע הבדיוני העכשווי. דומיניק "דום" קוב (ליאונרדו דיקפריו) הוא שודד מסוג מיוחד.
הוא מנהיג כנופיה החודרת לתודעתם של אנשים בזמן שהם חולמים, בכדי לגנוב מהם את סודותיהם הכמוסים. הפעולה דורשת חיבור של הקורבן המורדם והשודדים למכשיר המאפשר להם לחוות חלום משותף (כמו במשחקי מחשב מרובי משתתפים).
עולם החלום המוצג אינו בנוסח של "עבודת החלום" הפרוידיאנית, אלא המתכונת היא של "חלימה מודעת" (Lucid dream) שהוא "חלום צלול" המאפשרת לשודדים לפעול באופן מודע ולתמרן (במגבלות המוצגות בסרט) את סביבת החלום.
מתכונת זו מאפשרת להם לפעול בתוך מסגרת זמן וחלל שונה באופן קיצוני מהמציאות "החיצונית".
לא מדובר בסרט על חלום המעוצב בדומה לציור של דאלי אלא כזה השואב השראה מהדיוק המתמטי של האמן המוכשר אֶשֶר (Maurits Cornelis Escher).
סביבת החלום המתגלה בסרט מעוצבת על-ידי ארכיטקט המעצב עולם של חלום כמבוך רחב ממדים שבו נעים השודדים והקורבן. תחבולת המפתח היא לעצב עולמות כפולים – חלום בתוך חלום, מניפולציה מורכבת שבה "התעוררותו" של החולם היא לתוך חלום נוסף.
