ידעתם שיוקו אונו, שהייתה אשתו של ג'ון לנון, נחשבת לאחת האמניות הפמיניסטיות הראשונות, שכבר בשנות ה-70 נחשבה לפורצת הדרך עבור אמניות, ויצרה בכישרון רב עבודות פרפורמנס (מיצג), וידיאו ארט ופסלים?
עד לשנות השבעים של המאה העשרים עולם האמנות היה נתון לשליטה מוחלטת של יוצרים ואוצרים גברים.
האמניות הפמיניסטיות הרבו לשאוב השראה ממקורות ספרותיים.
אמניות החלו להקים לעצמן מסגרות חלופיות, בין אלו נכללו אתרי תצוגה וגלריות, פסטיבלים, הוצאות לאור של כתבי עת וספרים שעסקו בהגות פמיניסטית.
הוקמו חללי תצוגה אלטרנטיביים וקולקטיביים.
חל שינוי בנושאים שבהם טיפלה האמנות, נושאים כמו הריון, לידה, הנקה, אימהות, מחזור חודשי וכן אונס ותקיפה מינית.
נכיר אמניות ייחודיות שסללו את הדרך העוברת בין אמנות פמיניסטית (מארינה אברמוביץ, סופי קאל), נתבונן "מהי נשיות" בראי תולדות האמנות – ובהיבטים כמו רוחניות ומאגיה (הילמה אף קלינט, ג'ורג'יה אוקיף).
נכיר גם את אופייה של אמנות החלום והתת מודע הנשי כהשראה ליצירת אמנות (אמניות סוריאליסטיות כמו פרידה קאלו, דורותיאה טנינג).
יכולותיה של האישה לברוא חיים בתוכה, כמו גם היותה ייצרית, היסטרית (מלשון :"רחם", בלטינית) תשוקותיה ועוצמות רגשותיה, הביאו לידי תפיסה בחברה האנושית, מהעת העתיקה ועד ימינו, שהיא ניחנה בכוחות מיסטיים ואף דמוניים והרסניים.
היא הוצגה פעמים רבות כמכשפת, כמסרסת, כמתקשרת, מדיום ונביאה שבהווייתה יכולה לרפא כל אדם, אמא אדמה.
