אמנות מרפא

לאחרונה גם חוקרי מוח ותודעה מגלים: אמנות יכולה לשנות את החיים "אנחנו משתמשים במראה כדי לראות את פנינו, ובאמנות כדי לראות את הנשמה שלנו"

לאחרונה גם חוקרי מוח ותודעה מגלים: אמנות יכולה לשנות את החיים

"אנחנו משתמשים במראה כדי לראות את פנינו, ובאמנות כדי לראות את הנשמה שלנו", אמר הסופר ג'ורג' ברנרד שואו. 

בשנים האחרונות, חוקרי מוח מנסים להבין מה בדיוק באמנות נותן לנו את החוויה של "חיים גדולים יותר, שמחים יותר וגם מעניינים יותר", כפי שניסחה זאת הסופרת האמריקאית אליזבת גילברט. 

"כשקורה משהו נורא, אי אפשר לחזור אחורה, אבל האמנות אפשרה לנו ליצור תחושה של המשכיות בסיפור שלנו, לחבר את לפני ואחרי", כך מציינת סוזן מגסמן, מאוניברסיטת ג'ון הופקינס. היא חוקרת איך האמנות משפיעה על המוח שלנו, אבל יותר מזה, היא מבקשת להפוך את הידע שנצבר מהמחקרים האלה לכלים פרקטיים שייטיבו עם אחרים. לאחרונה, יצא לאור ספר שכתבה עם אייבי רוס, סגנית נשיא של חטיבת עיצוב חומרה בגוגל: Your Brain on Art: How the Arts Transform Us. 

אמנות יוצרת חוויה מתקנת לטראומות או לקונפליקטים וחוסר איזון נפשי, וגם ניתן לומר שהיא שיוצרת המשכיות לחוויה שטרם "התעכלה", היא מאפשרת פיצוי בנפש, בדומה לחלום.

נוירולוגים לאחרונה החלו לגלות התלהבות רבה

הנוירולוגים לאחרונה החלו לגלות התלהבות רבה לגבי כוחה של אמנות. הם מאמצים את תפיסה שאמנות יכולה לשנות את עולם הנוירולוגיה.  עולם המדע תמיד חקר את יסודות האסתטיקה, אבל החיבור בין אסתטיקה לנוירולוגיה תפס תאוצה מ־1999, כאשר הנוירוביולוג הבריטי סמיר זקי טבע את המונח נוירו־אסתטיקה כדי לתאר את הניסיון של חוקרי מוח למצוא את הבסיס המוחי של הערכת היופי. 

"אומנויות שונות מפעילות את המוח באופן שונה, וזו עובדה חשובה כיוון שכך אנו לומדים שהמוח האנושי הוא פלסטי כך שעל ידי פעולות מוטוריות, רגשיות ומחשבתיות באופן מכוון, ניתן  להשפיע עליו.
ישנה החוויה החושית, שהיא מאוד משמעותית למוח. מתברר שצריכת אמנות, אבל בעיקר יצירה שלה, היא אחת החוויות שמעוררות בעוצמה את החושים שלנו. כך, באמצעות האמנות, אנחנו בעצם חוקרים את החוויה החושית שלנו. במדע קוראים לזה Playful Exploration, חקר מתוך משחק. אמנות היא אחת הדרכים שבהן אנחנו בוחנים את מה שהגוף שלנו מסוגל לחוות ולעשות, ודרך הבדיקה הזאת אנחנו גם מחדדים את החושים שלנו. 

המדע מזהה שבזמן עשיית אמנות מערכת נוספת נכנסת לפעולה

המדע מזהה שבזמן עשיית אמנות מערכת נוספת שנכנסת לפעולה היא בקרה עצמית, המזוהה עם האונה הקדמית של המוח, ובאופן ספציפי יותר – קליפת המוח הקדם־מצחית (Pre frontal cortex). כדי ליצור, אנחנו מתחילים קודם כול מלדמיין תוצאה רצויה, לתכנן את הדרך אליה, לחתור ליעד ולבחון את ההבדל בין התכנון לתוצאה, כדי לשפר אותה בפעם הבאה.
היכולות הללו עשויות לעזור לנו ללמוד דברים אחרים וליצור גם בתחומים שאינם אמנותיים. ישנה תפיסה שאמנות שטובה לנפש, היא כזו שמגיעה ממקום שאין בו שיפוט עצמי.

אם נכנסנו למצב של Flow אמנותי, אנחנו מכבים את מנגנון הבקרה ומדליקים רשת אחרת במוח – רשת 'ברירת המחדל', ש'זורמת' בלי לשפוט. הרשת הזאת קשורה גם לחלומות בהקיץ, וגם זו חוויה מאוד משמעותית ומספקת. כששולחים את מערכת הביקורת העצמית לחופש, אנחנו יכולים להגיע אל המידע שנמצא בתוך התת מודע שלנו. אנחנו ביצירה נשתמש בחיבורים מוחיים שמייצגים זיכרונות או רעיונות לא מילוליים, או כאלה שאנחנו מעדיפים להדחיק ביום יום. על ידי הבעת התפקודים הלא מודעים הללו, של רגשות, מחשבות ותחושות הגוף, דרך ההבעה באמנות, אנחנו יכולים לעקוף להכיר את עצמינו ואת עולמינו הפנימי ולהעלות איכויות מודחקות מתוכנו ושמהן אנחנו נמנעים ביומיום. 

היכולת לגעת בנושאים המודחקים או הלא מילוליים הללו עשויה לתת לנו תחושה של שחרור או הקלה. לפעמים זה יכול לטעון אותנו באנרגיה, כאילו הורידו מעלינו משא כבד. ואם אנחנו יכולים כך להביע גם בפני אנשים אחרים את מה שקשה לנו להביע ביומיום, אז יכול להיווצר חיבור עמוק וחזק במיוחד בינינו לבניהם באמצעות האמנות.

מה קורה במוח כאשר צורכים אמנות של אחרים?

"בעת התבוננות על יצירות של אמנים ואמניות, מכל התקופות וגם בעת יצירה עצמית של אמנות, אנחנו מתחברים להקשרים תרבותיים רחבים, אנחנו לומדים את המיתוסים ואת תפיסות העולם של התרבות שלנו, את הקידודים, את האמונות, ואנחנו ממקמים את עצמנו ביחס אליהם. כשהאמנות עשירה ומעניינת, היא מחברת בין סמלים ורעיונות שונים בתרבות שלנו בדרך חדשה. האמנות עוזרת לנו להבין את האחר ואת עצמינו, היא גם מאפשרת ויסות חושי. לא נשכח גם את האמפתיה. מי שצורך אמנות נכנס לרגע לנעליו של האמן ומנסה לחוות את החוויה שלו, להתחבר בצורה חדשה אל מוח נוסף.
זו חוויה מרחיבה אופקים, שגם הופכת אותנו לקשובים יותר לאחרים. אמנות היא תקשורת, ביני לעצמי וביני לאחרים. אמנות כמעט תמיד מספרת סיפור. אמנות מבקשת להעביר מסר, להשפיע. 

כל מיומנות שאנחנו לומדים לשלוט בה מוסיפה לנו בריאות מוחית. זה לא אומר שאנחנו צריכים להימנע מעיסוק באמנות שאנחנו לא מיומנים בה או שרק התחלנו ללמוד איך ליצור אותה.                                                             כדי שאמנות תהיה אפקטיבית עבורנו, היא צריכה להיות בעלת עוצמה רגשית או חושית, גם אם איננה בהכרח 'יפה'.

לגבי השאלה מה יפה, יש הבדלים עצומים בין בני אדם. בדרך כלל נשפוט כולנו באופן דומה חוויות מן הטבע, כמו שקיעה, קשת בענן או מפל. אבל לגבי אמנות מעשה ידי אדם, גם אם שתינו נאמר שאותו שיר או ספר עוררו בנו חוויה משמעותית, כנראה שמה שגרם לכל אחת מאיתנו לחוויה הוא לא אותו דבר.

מחקרים מהשנים האחרונות הראו שעבור חולי דמנציה, השימוש במוזיקה, ובעיקר שירים שהמטופלים גדלו עליהם וכאשר הם עצמם משתתפים בשירה – זה אחד הכלים העיקריים "להחזיר" חולה דמנציה להיות נוכח בחדר, מזהה ומתקשר, לפחות לכמה רגעים.

ההיפוקמפוס הוא אחד האזורים הראשונים שנפגעים בסוגים שונים של דמנציה. השירה, בעצם מאפשרת להגיע לזיכרונות הללו לא מההיפוקמפוס אלא מהקורטקס האודיטורי, או מהמערכת הלימבית, הרגשית".

"האמנים, המטפלים באמנות, רופאי השיקום, כבר יודעים שנים רבות שלאמנות יש תועלת בריאותית", אומרת מגסמן. "המדענים הגיעו להבנה זו רק לאחרונה". 

הטקסט נכתב בהשראת מאמר שהתפרסם בגלובס בתאריך 14/7/23

אמנות מרפא

שתפו:

מאמרים נוספים:

עמודי האתר:

השאירו פרטים כדי לשמוע עוד על הסדנאות שלי